בן שקופה ויעקב. נולד ביום י"ח באדר א' תשי"ז (19.2.1957) בבית החולים מאיר בכפר סבא. אח קטן ליצחק ואח גדול לאילנה, אליהו ואיתן.

בילדותו המוקדמת גר עם בני משפחתו ביישוב קדימה בתנאי מחיה לא קלים. בהמשך עברה המשפחה למושב ערוגות הסמוך לקריית מלאכי, שם הקימה את ביתה, ואבנר למד בבית הספר היסודי הקהילתי-אזורי "מבואות" בבאר טוביה.

בהגיעו לגיל נעורים עברה המשפחה לחולון. הוא למד בבית הספר התיכון המקצועי "שבח" בתל אביב והמשיך לשמור על קשר עם חבריו במושב ערוגות בו גדל, ואהב להגיע ולבלות בבית ילדותו.

אבנר היה ילד חברותי מאוד, בעל לב רחב, נדיב ואוהב את הבריות. בעל יכולת נתינה אינסופית ונכון בכל עת לסייע ולעזור לסובביו בכל דבר ועניין. הקשר שלו עם אימו היה קשר חם, קרוב ומיוחד מאז ילדותו. הוא היה כל עולמה והיווה עבורה מורה דרך וחבר לחיים.

הוא אהב טבע, ים וטיולים. בגיל חמש, סיפרו בני משפחתו, בעת ששהה באחד מהשדות במושב בו גדל, נרדם, התעורר כשנחש זוחל לצידו וניצל באורח נס. אבנר אהב בעלי חיים והיה רגיש אליהם, ובגיל שבע גידל במסירות כארבעים יונים עימן נהג לשחק, וכן גידל אפרוחים, דגים וארנבות.

בהגיעו לגיל שבע-עשרה חתמו הוריו על הסכמתם לגיוסו המוקדם, וכך, בשנת 1974 הוא התגייס לצה"ל ושירת כטבח בחטיבה 7 של חיל השריון ברמת הגולן.

מספר חודשים טרם שחרורו מצה"ל אבנר חלה. בעת הטיפולים שעבר הוא נתמך במשפחתו ובעיקר באימו והקשר איתה התהדק. היא הקדישה את חייה על מנת לסייע לו בהתמודדותו עם המחלה.

בשנת 1991, כשהוא בן שלושים וארבע, איבד אבנר את אביו אשר נפטר ממחלה קשה.

לצד התמודדותו עם המחלה והטיפולים הרפואיים שעבר, ביקש אבנר להמשיך ולחיות את חייו - הוא טייל רבות בחו"ל, שהה אצל בני משפחתו באנגליה ובארה"ב, טייל בארץ, ובעיקר אהב לבלות בים, לשמוע מוזיקה וליהנות ממשחקי כדורגל.

אבנר ריווי נפטר ביום י"ט בסיוון תשע"ה (6.6.2015). בן חמישים ושמונה בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הותיר אם וארבעה אחים ואחיות.

אימו ספדה לו ואמרה כי הוא היווה עבורה עולם ומלואו, "היהלום שבכתר", וכי עם לכתו - חייה אינם אותם החיים.

ספר תורה לעילוי נשמתו הוכנס לבית הכנסת "חללי דקר" בחולון. בצעד זה ביקשה אימו להבטיח כי ציבור המתפללים יתפלל לזכרו של אבנר, שלא זכה להקים משפחה.